אוטיזם: למצוא מפתחות ללב

אדם אחד הלך ברחוב וראה אדם אחר מסתובב מתחת לפנס רחוב, מתבונן בקרקע ונראה אובד עצות. עצר עובר-האורח לידו ושאל אותו אם הוא זקוק לעזרה. האדם השיב שהוא מחפש את המפתח לביתו. עובר-האורח החל גם הוא להתבונן מסביב ולנסות לגלות את המפתח. לאחר זמן-מה של חיפוש עקר, הוא שאל את אותו אדם אם הוא זוכר היכן איבד את המפתח. "כן, איבדתי אותו בערך כמה עשרות מטרים מכאן". "אז למה אנחנו מחפשים כאן את המפתח?", תמה עובר-האורח. "נו, זה ברור", הגיעה התשובה, "משום ששם חשוך וכאן יש אור".

נזכרתי בסיפור הזה כשחשבתי על הדרך בה יוכלו טיפולי השיאצו לאנשים עם אוטיזם להפיק את היעילות הגבוהה ביותר. בהתחלה חשבתי שהדרך הזאת עוברת בקריאה מעמיקה של הספרות המקצועית בתחומי הרפואה והפסיכולוגיה של האוטיזם. אך ככל שהעמקתי בקריאה זו התחלתי להרגיש שהמפתח עבורי לא בהכרח נמצא שם. כבר בהגדרות הבסיסיות ביותר של האוטיזם, הבנתי שיש דעות רבות, מגוונות ואף סותרות; ושההבנה לגבי אוטיזם עברה שינוי גדול מאז חשבו שאוטיזם הוא פיגור שכלי או מחלת נפש, או שהסיבה לאוטיזם היא חוסר באהבה אימהית, ועדיין אנו רחוקים מאד מלהבין במדויק את הגורמים והמאפיינים של מגוון הביטויים של הקשת האוטיסטית. מדריך ה-DSM המפורסם מעדכן מעת לעת את הגדרותיו, הורים לילדים עם אוטיזם בצורות שונות מכירים מניסיון קרוב את המורכבות של ילדיהם, ולמרות שיש מאפיינים כלליים שחוזרים על עצמם במקרים רבים, הרי שטיפול הוליסטי מתחשב בסימפטומים אך אינו מגביל את עצמו לראייה סימפטומטית.

איני פוסל חלילה את ההגדרות והידע של הרפואה והפסיכולוגיה המערבית, ויתרה מזאת – חושב שחשוב להיעזר בכל הידע שמספקים לנו מחקרים מדעיים, ניסיון קליני ואבחנות של אנשי מקצוע. גם השיאצו הוא שיטת טיפול שמבוססת במהותה על הרפואה הסינית בת אלפי השנים. יחד עם זאת, מהשקפתי והניסיון שלי בטיפול, ידע זה אינו תמיד נדרש בדרך הטיפול שבה אני עוסק (אפשר לקרוא על דרך טיפול זו, כאן). כשהגיעו אליי בהפרש של שבוע שתי נשים עם דכאון נפשי, טיפלתי בכל אחת מהן באופן שונה לחלוטין. גם הטיפול בכל אחת מהן השתנה לאורך הזמן בהתאם לשינויים שהן חוו. אותו עקרון חל על טיפול באנשים לאחר שבץ מוחי, תופעות שמיוחסות לגיל המעבר, כאבי גב תחתון – ובראייה שלי, גם אוטיזם. כשטיפלתי במשך שנה באקי"ם, ובמשך השנה שאחריה בהוסטל "גשר", לא טיפלתי מבחינתי באנשים עם פיגור או עם מחלת נפש; טיפלתי בפשטות באנשים, שלכל אחד מהם היו הצרכים והרגישויות המיוחדים לו .כל אדם הוא עולם ומלואו, וכל אדם זקוק למגע במינון, באופן, במיקום בגוף ובמשך טיפול שנכונים לו באותו רגע.

לאור כל זאת, ברור שאיני יכול לדעת מראש איך נכון לטפל בשיאצו באדם מסוים ביום מסוים לפי ההגדרות של ה-DSM. הגדרות, באופן כללי וגם במקרה של אוטיזם, הן חשובות אבל לא תמיד מהותיות. עבדתי במשך שנתיים באופן יומיומי במרכז תעסוקה לאנשים עם אוטיזם בתפקוד גבוה ואספרגר, ונוכחתי שוב לדעת שאנשים חורגים מההגדרות והתוויות שמנסות לקבע אותם בתבנית מסוימת. הרצון לאפיין ולקטלג יכול לסייע לתת טיפול אפקטיבי יותר, אבל צריך לזכור שאנשים לעתים קרובות גדולים יותר מההגדרה שלהם. בעבודתי שם הופתעתי לעתים בעצמי מההשפעה הדרמטית של הנחת יד רכה על כתפו של אדם נסער, או של תרגול נשימות ביחד אתו כדי להפחית מחשבות טורדניות. אני מאמין שלמגע יש ערך עצום לכל אדם באשר הוא, ובפרט לאנשים שמתקשים לתקשר באופן הרגיל עם סביבתם. ולכן לשיאצו יכולה להיות השפעה עמוקה ומבורכת במיוחד הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך יותר. השיאצו מהווה ערוץ תקשורת לא-מילולית, עשוי לאזן קשיים ובעיות אישיות (אם תופעות לוואי שונות של טיפול תרופתי, למשל, ואם אחרות) ובאופן כללי מאזן את הנפש והגוף.

בני המשפחה שחווים לעתים קרובות לחצים, מתחים וחרדות, יכולים גם הם לקבל טיפול ולהפיק מכך את כל היתרונות של טיפול במגע.