מעשייה חסידית מספרת על חבורת אברכים שהגיעה לפונדק דרכים. אנשי החבורה עמדו וביררו היטב אצל בעלת הבית שהאוכל כשר, ורק לאחר שהניחה את דעתם בעניין התיישבו לאכול. עד שהאוכל הגיע הם שוחחו על הא ודא, על מה עשה פלוני ומה שמעו על אלמוני. באה בעלת הבית ואמרה להם, "אתם שדואגים כל כך מה ייכנס לפיכם, לא דואגים מה יוצא ממנו?"
סיפורים כאלה מסופרים לעתים במסגרת לימודי לשון הרע, ואני חושב שנכון להתבונן גם במה שאנו מאפשרים לו להיכנס אלינו וגם במה שיוצא מאיתנו, אם אנו רוצים להזין את עצמנו ואת סביבתנו במזון פיזי, נפשי ורגשי באיכות טובה. אני לא מטפל בתזונה, ועם זאת מגלה בכך עניין גובר משום שאני מודע יותר ויותר למשמעות העצומה של היבט זה לבריאות שלנו. לפיכך אכתוב כאן בנושא, ואתם כמובן מוזמנים להגיב ולשתף.
shiatsutao.wordpress.com 